הם באים בלבן או במדי צבא מרתיעים, אך חגיגיים. עטורי ציציות וכיפת שבת. כן, שבת. זהו יום הבילוי שלהם. לא בתפילה, לא בהסבה עם המשפחה, לא באכילה לשובע ושתייה לרוויה. היום הקדוש ליהודים מוקדש אצלם להפחדה אלימה.
היהודים האלה, שומרי המצוות האלה, עובדים במסירות בשבת. מחללים בעבודה רעה את היום שבו הגבוה מכל שבת מכל מלאכתו.
הפקודה מגיעה מגבוה, אך לא מהגבוה ביותר, זה ברור. הם יוצאים מבתיהם החמימים כדי להתעמר בפלסטינים. היעד שלהם, בשבת שיצאה זה עתה, היה אנשי מעראג'את, אחת הקהילות הבודדות שנשארו בשטח שהמתנחלים חושקים בו. מדובר בשטח C, אדמה פלסטינית מזה דורות. במתחם מתגוררות כמה משפחות המונות עשרות בני אדם. היום אחר הצהריים הגיעו לבושי הלבן מעבר לגבעה, יידו אבנים לעבר הבתים וצעקו "נכבה! נכבה!".
המשטרה הוזעקה והם נעלמו. כשירדה החשיכה שבו והופיעו, הפעם הצטיידו בטרקטורון רועם ופנסים עוצמתיים. שוטטו בין הבתים וסינוורו את התושבים. בעלטה הגמורה, היורדת על המדבר, זה מפחיד.
והרי זאת היא מטרת המתנחלים: להלך אימים על אנשי קהילת הרועים, עד שהחרדה תהיה בלתי נסבלת והם יעזבו. זה מה שקרה לקהילות שכנות. הן נאלצו לנטוש את אדמתן בלחץ ההתנכלויות המתמידות.
בינתיים הקהילה נאחזת בקרקע. פעילי זכויות אדם שוהים איתם ביום ובלילה. אסור לאפשר את הטיהור האתני המתנהל בחסות המלחמה והממשלה.
Comments