הגיבורים שלנו

הם לא משתעממים, החיילים שאיתרע מזלם כי לא נשלחו להרוג ולההרג בעזה. או שהם כן משתעממים.

אולי זה רק השיעמום שגורם לילדים של כולנו לרדת לשפל המדרגה האנושית. הנה הם בפעולה להפגת השיגרה הגזענית. פולשים לחנות נוחות בתחנת דלק במחנה הפליטים אלפוואר, דרומית לחברון. הנה הם כופים על העובד הפלסטיני לשכב על הריצפה, הנה הם בועטים ברגליו ובזרועותיו כדי שיפשק אותן, הנה הם תוקעים אצבע משולשת למצלמה, הנה הם משתמשים בגופו של העובד כמדרך לנעל הצבאית, הנה הם דורכים את הנשק ביושבם על הכסא שלו, צופים בו בבוז, מחרידים אותו, מקיימים טקס השפלה פרפקציוניסטי.

כן, זה מה שחיילים ישראלים עשו אמש מדרום לחברון כדי להתבדר.

האם יזוע משהו בתודעתם, כשייווכחו לדעת שתשומת ליבם פסחה על מצלמת הירכתיים, שתיעדה את גילויי נפשותיהם המנוונות? קרוב לודאי שלא. ובעצם, להיפך. הם ישמחו להראות לחבר'ה את הסרטון. גאווה ישראלית מצחינה.