חודש הרמדאן

הרמדאן חל השנה בתאריכים 22.3.23-20.4.23 בסיומו חל חג עיד אל פיטר 22.4.23-24.4.23 .

הרמדאן הוא חודש של התכנסות עצמית, חשבון נפש והעמקה בדת. לשם כך צמים המוסלמים במשך החודש כל יום מזריחת השמש עד שקיעתה .בערב מתקיימת ארוחת האיפטר שהיא ארוחה חגיגית ומרבים להזמין אורחים לארוחה . בשל קדושת חודש הרמדאן מרבים המוסלמים לבקר במסגד אל אקצה. אחד המנהגים בחודש זה הוא ה"איעתקאף " - כדי להגביר את התפילות וההעמקה בדת נהוג לישון במסגד . לקראת סוף החודש , בלילה ה27 מתקיים "לילת אל קאדר" שהוא הלילה הקדוש באסלאם ולפי המסורת בלילה זה החל המלאך ג'בריל להעביר את הסורות לנביא מוחמד, עד לחתימת הקוראן עם 114 סורות.

בתום חודש הצום מתקיים חג עיד אל פיטר שהוא חג של מחילה ,שלום ואחווה ובו נוהגים מוסלמים להגיע לתפילה במסגד אל אקצה ולבקר חברים וקרובי משפחה .

לפני תחילת חודש הרמדאן סיכמו כוחות הביטחון הישראליים עם ראשי הווקף המוסלמים שאחראים על מסגד אל אקצה כי הלינה במסגד תתקיים רק בעשרת הימים האחרונים של החודש.

אלו ארועי חודש הרמדאן בירושלים השנה:

הימים הראשונים עברו בשקט יחסי. בשעות הערב נוהגים תושבי העיר העתיקה לבלות ברחבה שבפתח שער שכם. באב אל עמוד. ברחבה מוקמים דוכני אוכל ובילוי. ב24.3 התקבצו רבים ברחבה ,הערב החל באווירה נעימה אך לאחר מספר שעות תקפו כוחות הביטחון את המבלים, דרשו מהם להתפנות מהמקום ואף עצרו אדם אחד.

ב-26.3. נשארו מספר צעירים במסגד לאחר שעת התפילה במטרה להישאר לישון בו. כוחות הביטחון פרצו למקום ופינו את השוהים במקום. חלק מהכניסות למסגד נסגרו גם כשהגיעו מתפללים לתפילת השחר.

1.4 מוחמד אלעוסיבי הגיע להתפלל באל אקצה, מספר ימים לפני כן סיים את לימודי הרפואה ברומניה. בלילה נורה ונהרג על ידי שוטרים בשער השלשלת בכניסה למסגד. עדי ראיה העידו שניסה לעזור לצעירה שהותקפה על ידי שוטרים, מהמשטרה ניטען שחטף אקדח מאחד השוטרים ואף ירה באויר האזור מוקף במצלמות מתוחכמות ולשוטרים מצלמות גוף, למרות זאת לא נמצא כל תיעוד לאירוע. היעדר תיעוד גרם לחשדות בקשר לאמינות המשטרה ולזעם רב בקרב ערביי ישראל ולמחרת הוכרזה שביתה כללית בכל הישובים הערביים.

5.4-6.4 החל חג הפסח היהודי. מספר יהודים רצו להגיע למתחם אל אקצה עם גדי ולהעלות אותו לעולה ,לקיים זבי פסח כפי שהיה נהוג בזמן ש בית המקדש היה קיים . המשטרה מנעה את המעשה אך הידיעה על הכוונה והמחשבה שאולי הארוע יתקיים, גרמה לזעם רב .מוסלמים רבים התבצרו בלילה בתוך המסגד. כוחות הביטחון פרצו למקום ניפצו חלונות, ירו רימוני הלם וכדורי גומי ותקפו את הנוכחים באלימות רבה תוך שהם סוגרים את שערי היציאה . כוחות הביטחון מנעו מאמבולנסים וצוותי רפואה להגיש עזרה לפצועים .חלק מהפצועים הועברו למעצר בלי שקיבלו טיפול רפואי. יותר מ400 עצורים נעצרו באותו הלילה. הסרטונים שצולמו בזמן התקיפה גרמו לזעם רב בעולם הערבי. בתגובה נורו רקטות לעבר ישראל מכיוון עזה בדרום ומכוון לבנון בצפון. גם בלילה שלמחרת התבצרו צעירים במסגד וכוחות הביטחון תקפו אותם. במשך היום גורשו גם משפחות מהמסגד וחלקם הותקפו בסמטאות העיר העתיקה הקרובות למסגד בזמן שברחו .

עיתונאים וצלמי עיתונות שהגיעו לתעד את האירועים גורשו על ידי כוחות הביטחון .

7.4 מתפללים שהמתינו לפתיחת שערי המסגד לתפילת הבוקר ורצו לצלם את האירוע הותקפו במכות ובאלות על ידי חיילי מג"ב.

בימים שלאחר מכן נמנעו כוחות הביטחון מלהיכנס למסגד או לתקוף את המתפללים גם כשנשארו במסגד בלילה בניגוד להוראות. הלילות וימי תפילה אלו עברו בשקט וללא אירועים חריגים.

בליל אל קאדר הגיעו לתפילה במסגד אל אקצה וברחבה סביבו 280 אלף מתפללים והלילה עבר ללא הפרות סדר. זה הוא הזמן היחיד בשנה בו מתאפשרת כניסת פלסטינים ללא אישור כניסה . מתפללים עוכבו שעות בדרך בתנאים קשים ומשפילים. ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן הגיעו לתפילת הצהריים 250 אלף מתפללים ו200 אלף לתפילת הערב .התפילות התקיימו בצורה מסודרת ו ללא כל אירוע חריג.

לאחר סיום חודש הצום מתפללים רבים רצו להגיע לתפילת חג עיד אל פיטר וכן יצאו לביקורי משפחה וחברים. היציאות מערים המרכזיות כמו יריחו, בית לחם, נחסמו ונוצרו פקקי תנועה קשים. לאחר ישיבה של ארבע שעות במכונית שלא התקדמה כלל חזרו חלק מהאנשים ליריחו. משפחות עברו את הלילה ברחובות העיר ולמחרת בילו עוד שעות רבות בפקקי התנועה. מתפללים שלא הגיעו לתפילת השחר למסגד התפללו בצידי הדרך.

חג הרמדאן הסתיים עם הרוג אחד בשער הכניסה למסגד אל אקצה, פצועים ועצורים רבים ומתיחות ביטחונית. ניתן לראות בברור כיצד כאשר כוחות הביטחון לא נכנסים לאזורי התפילה ,התפילות נערכות בשקט ובסדר מוחלט. הרמדאן הוא חודש קדוש למוסלמים וכוחות הביטחון הם שהופכים אותו לחודש אלים ולא המתפללים המוסלמים. חופש הדת והתנועה בזמן חג הוא אבן יסוד בכבוד האדם וחרותו מניעת התנועה מביאה לתחושות של כעס והשפלה מיותרות.