צלצול טלפון בשש בבוקר לא יכול להקדים בשורה על זכייה בפרס ספרותי. קולו הרגוע של ד.: תעלי על הקבוצה.
ההתעוררות מהירה. מציצה בוואטסאפ. אזעקת פעילים מבקעת יריחו. מתנחל היכה ילד רועים פלסטיני. בהמשך קרא לחברים חמושים מהמאחז הלא-חוקי (כל המאחזים אינם חוקיים), והם מתקרבים עתה באיום לעבר הרועים והפעילים.
חיוג ל-100. לפעמים המוקדן/ית אדיבים ורוצים לעזור. לפעמים לא. מעראג'את, אני אומרת למוקדנית. על כביש 449. וחוזרת ואומרת. המוקדנית מושכת זמן הפעם. מייגעת בשאלות שכבר השבתי עליהן. אני חשה בעוינות שלה כמו ממרח רעיל על קולה העצל.
אני רואה לפני את הוואדי. הכביש עובר בין קומץ הפחונים והבקתות של קהילת הרועים הפלסטינים לבין הוואדי, שבו הם רועים את עדריהם. הילד הפצוע בזרועו עולה כאוב מן הוואדי. העדר נפוץ לכל עבר. הפעילים מנסים לסייע לרועים לכנס אותו. השמש מתחילה להלבין את העפר הבהיר של הוואדי. אין לי מושג אם הפעילים שלנו רואים את הילד, או אם חלקם ממתינים למשטרה על הכביש, כדי לכוון אותם אל המקום, בתוך השטח. אין כאן רחובות ומספרי בית. קשה למצוא "אירוע" אלים בין שני מדרונות.
בתמונה: שורד בבקעת יריחו
פעם אחת הייתי שם בסיור, בין אביב לקיץ, ועד שענן עלה במהירות מדרום והנחית סופת גשם קצרה, השמש רדפה אותנו בעיקשות. זאת כברת ארץ מרתקת. גבעות מדבריות מתעגלות ברוך, מצמיחות אבנים ועשב צהוב ודל. זאת ארץ של קיץ יבש ואופק הרים קשוח במזרח. רק החזקים שורדים כאן. הפלסטינים מדורי דורות, והרשעים שרודפים אותם כבר שלושה דורות. לרשעים יש תקציבים של קרנות קודש ותמיכה מוניציפלית. לרועים הפלסטינים אין דבר מלבד העדר, מדרון המרעה הצחיח ונחישות הצומוד.
חולפות שעתיים. אני שותה קפה מר בחדר ממוזג, רחוק מהכביש ההוא, עכשיו הוא כבר לוהט. האוויר האלים, המתוח, מגיע משם וחודר אל הבית שלי.
המשטרה הגיעה, מודיעים הפעילים. ואחר כך הם מודיעים ש-ה. ו-ש. נלקחו למשטרת בנימין. שתי פעילות נוספות הושארו בשטח בלהט הבוקר המעיק, ללא רכב שיחזיר אותן לאדמת ישראל. אני חותכת תפוח ומתקשה ללעוס אותו. שתי הפעילות שנותרו בשטח הן חברות לדרך. ע. אוהבת את החום והקיץ, אבל ס. סובלת שם, ואני כאן, בחדר ממוזג, מקשיבה לטלפון, קוראת הודעות. ד. מודיע שהוא נוסע לאסוף אותן. אני מחכה שיגיע אליהן.
ה. המעוכבת במשטרה הוכתה לפני שנה באלה מידי מתנחל. בריון צעיר וחזק, שחמת הרצח בעיניו הסתירה ממנו את העובדה שהוא מפצח גולגולת של אשה מבוגרת, נחושה ומיוחדת, אך כחושה ופגיעה. ה. זכתה אז לנוח עם מכאוביה בבית החולים, חבושה בראשה ובידיה. כשהחלימה מעט שבה מיד ללוות רועים. זהו יום ההולדת של ש. הוא יבלה שלוש שעות מתוכו בתחנת משטרה. כשיפגוש לבסוף חוקר, האחרון יתמה על כך ש-ש. כלל עוכב. אבל זה הנוהל של השוטרים בשטח. הם לא עוצרים את המתנחל האלים, אלא את הפלסטיני המותקף או את הפעיל שנוכחותו מגוננת על הפלסטיני. ככה זה עובד.
Kommentare