ערימה של מזרונים וכלי מיטה מונחת על הקרקע המאובקת, בחום הלוהט של אוגוסט, מעורבת בחלקי סככות ובצמיגים. שבעה אחים עוסקים בפירוק המתחם שבנה הסבא שלהם לפני 43 שנה. מפרקים בחום הלוהט פחים גליים מסככות הצאן ומעמיסים על עגלת הטרקטור. הבן הצעיר מוציא את העדר למרעה, בפעם האחרונה. מחר ייצאו אל המקום החדש, מקום שבו אין מספיק מרחב למרעה. ייאלצו למכור את מרבית העדר ולחפש פרנסה אחרת.
האב, שהגיע למקום כנער, אינו נוכח, לא מסוגל לצפות באבדן ביתו. הנשים נעדרות אף הן. הבית כבר אינו בית.
השכן מתכונן לעזוב אף הוא, מוכר את העיזים ונשאר עם כבשים בלבד. הסוחרים מנצלים את המצב וקונים בזול.
הוא לא אוכל כבר שלושה ימים, חי על קפה וסיגריות. בנותיו ובניו מכבדים אותי בארוחה משותפת, מנסף משובח שנאכל בישיבה על המחצלת מתוך מגש משותף. את האוכל הכינו הנשים שעודן שם, המגש מועבר לאוהל הנשים לאחר שהגברים סיימו והותירו.
הבנות לוחמניות מספר האב, הן לא רוצות לעזוב, אבל אין ברירה. אנחנו יושבים מחוץ לאוהל, חשיכה מתחילה, רוח נעימה נושבת. בעברית מצויינת האב ואחד הבנים מבכים את אובדן הבית ואובדן אורח החיים. למרות החזות הדלה והתרבות החומרית הבסיסית שום דבר לא יחליף עבורם את החופש של החיים במרחב הפתוח.
"באחת הפעמים שהילדים מההתנחלות שחולשת על המרחב נכנסו לאוהל התקשרתי למשטרה", סיפר האב. "מישהו נפצע" שאלה המוקדנית. "לא, עוד לא". הגיע קצין מהצבא, הראיתי לו סרטונים. "פגעו בכם" שאל. "נכנסו לבית שלי. נכנסו לאשתי ולילדות לאוהל. איימו, לקחו טלפונים. בעטו בריהוט, זרקו אבנים על הכבשים. תחשוב מה היית עושה אם זה היה בביתך. אם היו נכנסים לאשתך, לילדיך" אטפל בכך אמר הקצין. לקח את הסרטונים ונסע, מאז כבר השתחרר מהמילואים. התקשרתי למכר שלי מהמנהל האזרחי. "אני בחופש" אמר.
אני לא אשאר כאן ואתן שיפגעו בילדים ובנשים שלי. הכיוון ברור, בהתחלה נטפלו רק לעדר ולשטחי המרעה, בהמשך נכנסו למגורים. אם לא נעזוב השלב הבא ברור. אף אחד לא מגן עלי. כשאתם (פעילי זכויות האדם) כאן הם לא נכנסים, אבל אתם לא יכולים להיות כאן כל הזמן. המתנחלים רוצים לגרש אותנו והצבא איתם. אין עם מי לדבר. אין ברירה.
העיטים צופים בנו מהגבעה למעלה. מדי פעם מעלים רחפן. מדי פעם שולחים טרקטורון לסיבוב נצחון בדרך העפר שבפאתי המגורים. זה ערב שבת. הם בחולצות לבנות. בין התפילה לסעודה. לך דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה. להיכנס הם לא נכנסים כי אנחנו הישראלים שם. יחכו לשעת כושר לזנב במאחרים לעזוב. להשלים את הטיהור. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים.
למחרת הייתי בבית הספר הנטוש של קהילה סמוכה שעזבה בנסיבות דומות לפני מספר חודשים. כל הדלתות והחלונות פרוצים. שולחנות שבורים. חומרי הלימוד מושלכים על הרצפה. על הקיר כרזה המתארת רמזור. אדום צהוב ירוק. אדום אדום אדום.
Comments