נערה בת 15 מספרת, שכמו כל ילדי הכפר, היא התעוררה בבהלה. היא שמעה משאית נוסעת לטובא, הכפר שלה. זהו כפר בדואי בדרום הר חברון, המנוע מחיבור לחשמל, צנרת מים או דרך סלולה. תושביו סובלים מהתנכלויות בלתי פוסקות ממתנחלי המאחזים בסביבה.
המשאית מובילה לכפר תאי שירותים. מבחינת ישראל, הזכות של תושבי טובא לשירותים היא פשע.
תוך דקות מופיע טרקטורון ובו, לפי עדויות התושבים, יששכר מן. יששכר הוא בעל חווה לא מאושרת קרובה לטובא, וידוע בקרב הפלסטינים כמי שיש לו קשרים טובים עם הצבא והמשטרה.
יששכר מצלם את המשאית וכעבור זמן קצר מגיעים לכפר שני רכבים צבאיים. נהג המשאית בורח מהמקום.
כל הכפר מתעורר. הילדים מפוחדים. החיילים מאיימים על התושבים: אם הנהג לא מתייצב כאן מיד, אנחנו מתחילים חיפוש בבתים.
כשאנחנו, הפעילים מגיעים לכפר, הצבא כבר עזב. ניגשת אלינו סוג'וד, ילדה שאנחנו מכירים זמן רב, ואומרת לנו: צילמתי אותם.
איך אנחנו מכירים את סוג'וד? סוג'וד היא תלמידה בבית הספר בכפר הסמוך, שאליו היא לא יכולה להגיע בלי ליווי צבאי והשגחה של פעילים. בגיל 7 רדפה אחריה קבוצת מתנחלים מחוות מעון ויידו עליה אבנים. כשנפלה מאבן שפגעהברגלה, הגיע אליה אחד מהם ודפק לה אבן בראש.
בעקבות ריבוי אירועים כאלה, הוחלט על פתרון - במקום לפנות את חוות מעון הלא-מאושרת או לפחות למצות את הדין עם אנשיה שמתעללים בילדים כתחביב - ילדי טובא צריכים לחכות בכל יום, לפעמים שעות, לחיילים שילוו אותם לבית הספר, דרך המאחז.
כביכול, בעקבות הליווי הצבאי סוג'וד אמורה להרגיש בטוחה. איך אמר לנו רק אתמול חייל בליווי? "הם צריכים להגיד תודה שאנחנו מלווים אותם בכלל, ילדים בשכונה שלי אף אחד לא מלווה לבית הספר". אבל איך היא יכולה לא לפחד כשהחיילים שמלווים אותה בבוקר ובצהריים, פולשים לביתה בלילה, מעירים אותה ומאיימים על הוריה?
בסרטון - הפלישה שסוג'וד צילמה. חייל אחד מכוסה פנים אז אי אפשר לזהות אותו, אבל החייל שמפעיל פלאש על סוג'וד (הם בדרך כלל עושים את זה כדי לסנוור את המצלמה שמצלמת אותם) הוא אותו חייל שליווה אותה כמה שעות מוקדם יותר מבית הספר.